הודעה לבעלי האתר
מידע על גישת NDFA
שפותחה על ידי הפסיכולוג ההתפתחותי רמי כץ:
NDFA = NEURO, DEVELOPMENTAL, FUNCTIONAL, APPROACH
הגישה הנוירו-התפתחותית-תיפקודית היא תפיסת עולם הוליסטית, המתייחסת להתפתחות תיפקודיהם של בני האדם.
הגישה עוסקת בתיפקודי תנועה, חישה, קשב וריכוז, למידה, תקשורת ושפה, חברתיות ועוד.
כגישה התפתחותית היא אינה מתייחסת אל הקושי ברמה בה הוא מתגלה – אלא מבררת ומאבחנת את התיפקודים הבסיסיים יותר, אשר כֶּשֶל בהם גרם להתפתחות הקושי, ומטפלת בתיפקודים אלה.
הגישה אינה עוסקת באבחון שמטרתו לתייג את האדם בעל הקושי, בקביעת קטגוריה כגון: הילד הוא דיסלקטי, היפראקטיבי, אוטיסט וכו' (מתן שם או כותרת בלבד). במקום זאת היא חותרת אל השורש התיפקודי של הבעיות, ומטפלת בשורש הזה.
בבסיס הטיפול עומדת ההבנה שכל התיפקודים הבסיסיים, שמקורם גנטי, נדרשים להתנסויות מתאימות ע"מ להתפתח. תפקיד הגישה לזהות את ההתנסויות התורמות ביעילות הגבוהה ביותר לפיתוח התיפקודים הבסיסיים הנדרשים, ולהפעיל אותן ע"פ הצורך.
כלומר גישה זו מחפשת את הלקות ההתפתחותית --> הגורם לקושי תיפקודי --> הגורם בסופו של דבר ללקות למידה/קושי התנהגותי. המטרה שלי היא על ידי טיפול, הכוונת ההורים ותרגול, לשפר את התיפקודים שיביאו לכישורי למידה יעילים!
דרך העבודה שלי מועברת בצורה חווייתית. לעיתים אני מוסיפה תכנים לימודיים, אך במידה והילד מתנגד תמיד אחפש התנסות אחרת שתענה על המטרה שאליה אני חותרת.
חלק מהתוכנית הטיפולית, מבוצעת בשיתוף פעולה עם ההורים על מנת שהילד ימשיך את רצף טיפולי מהקליניקה לבית. במהלך הטיפול הילד מקבל תרגילים שקל לבצעם, אותם הוא צריך לתרגל במשך השבוע בבית על מנת לשפר את התיפקודים ולקבל תוצאות מהירות.
מצרפת קישור ל-כישורי למידה - המרכז לקידום תפקודים , בהנהלת רמי כץ פסיכולוג התפתחותי בכיר.
ויסות חושי מתייחס ליותר מחמשת החושים המקובלים. באמצעות כל התחושות ביחד אנו למדים על העולם בו אנו נמצאים (סביבה) ועל עצמנו (הגוף שלנו). אין לנו שום דרך להכיר איזשהו דבר שקיים בעולם שסובב אותנו או להכיר איזשהו דבר בגוף שלנו עצמנו שלא דרך התחושות. כל שינוי בחושים ישנה עבורנו את העולם, כי העולם קיים אצלנו דרך החושים.
אם התחושה מגדירה את העולם ואת עצמנו, מה יוצר הבדלים באופן התחושה בין אנשים שונים?
על פי גישת NDFA ישנו עקרון הנקרא "מפתח זהב" שאומר: אם אני עומד ליד מישהו ואני חש שונה ממנו או שהוא חש שונה ממני - כל העולם שלו שונה מהעולם שלי והתוצאה היא שהוא מתנהג אחרת ממני. מטרת מפתח הזהב היא לגרום לנו להבין ולקבל, שכל אחד חש שונה מאיתנו, וברגע שאנו מבינים זאת - אנו מקבלים תובנות מדוע התנהגותו שונה ומה הדבר שיכול להביא אותי כמטפלת לאופן הטיפול.
למשל: אני נמצאת במסיבה/הצגה/מופע כשבאותו חדר ובאותו זמן עומד לידי מישהו. אני מאד נהנית מהמוסיקה, ואילו הוא סוגר את האוזניים שלו בידיו, מתרחק, בורח מפני שהוא אינו יכול לסבול את עוצמת הרעש. מה שגורם להבדלים בתחושות הוא מנגנון ויסות התחושה.
תפקידו של מנגנון "ויסות חושי" הוא במערכת הקשב, מערכת של תיפקוד המוח, שאליה מגיעים 3 מיליארד גירויים בשנייה! תפקידה של מערכת הקשב הוא לסנן ולווסת את המידע שמתקבל על מנת שהמוח לא יקרוס מעודף מידע. כאשר מערכת זו אינה מתפקדת ביעילות התוצאה יכולה להיות בשני מצבים: במצב אחד - נקבל יותר מידי מידע למוח (עודף גירויים הגורם לרגישות בחושים) הגורמת להתנהגות הגנתית חזקה של צמצום גירויי העולם; במצב ההפוך - מחסור במידע שאמור להגיע למוח יגרום שלא נחוש גירויים במידה מספקת (חוסר בתחושת החושים) ותיווצר התנהגות של חיפוש אחר התחושה והעצמתה.
לפיכך ההתנהגות והתפקודים מושפעים קיצונית ממידת יעילותו של מנגנון ויסות התחושה.
הגישה הנוירו-התפתחותית-תיפקודית היא תפיסת עולם הוליסטית, המתייחסת להתפתחות תיפקודיהם של בני האדם.
הגישה עוסקת בתיפקודי תנועה, חישה, קשב וריכוז, למידה, תקשורת ושפה, חברתיות ועוד.
כגישה התפתחותית היא אינה מתייחסת אל הקושי ברמה בה הוא מתגלה – אלא מבררת ומאבחנת את התיפקודים הבסיסיים יותר, אשר כֶּשֶל בהם גרם להתפתחות הקושי, ומטפלת בתיפקודים אלה.
הגישה אינה עוסקת באבחון שמטרתו לתייג את האדם בעל הקושי, בקביעת קטגוריה כגון: הילד הוא דיסלקטי, היפראקטיבי, אוטיסט וכו' (מתן שם או כותרת בלבד). במקום זאת היא חותרת אל השורש התיפקודי של הבעיות, ומטפלת בשורש הזה.
בבסיס הטיפול עומדת ההבנה שכל התיפקודים הבסיסיים, שמקורם גנטי, נדרשים להתנסויות מתאימות ע"מ להתפתח. תפקיד הגישה לזהות את ההתנסויות התורמות ביעילות הגבוהה ביותר לפיתוח התיפקודים הבסיסיים הנדרשים, ולהפעיל אותן ע"פ הצורך.
כלומר גישה זו מחפשת את הלקות ההתפתחותית --> הגורם לקושי תיפקודי --> הגורם בסופו של דבר ללקות למידה/קושי התנהגותי. המטרה שלי היא על ידי טיפול, הכוונת ההורים ותרגול, לשפר את התיפקודים שיביאו לכישורי למידה יעילים!
דרך העבודה שלי מועברת בצורה חווייתית. לעיתים אני מוסיפה תכנים לימודיים, אך במידה והילד מתנגד תמיד אחפש התנסות אחרת שתענה על המטרה שאליה אני חותרת.
חלק מהתוכנית הטיפולית, מבוצעת בשיתוף פעולה עם ההורים על מנת שהילד ימשיך את רצף טיפולי מהקליניקה לבית. במהלך הטיפול הילד מקבל תרגילים שקל לבצעם, אותם הוא צריך לתרגל במשך השבוע בבית על מנת לשפר את התיפקודים ולקבל תוצאות מהירות.
מצרפת קישור ל-כישורי למידה - המרכז לקידום תפקודים , בהנהלת רמי כץ פסיכולוג התפתחותי בכיר.
מידע על ויסות חושי
ויסות חושי מתייחס ליותר מחמשת החושים המקובלים. באמצעות כל התחושות ביחד אנו למדים על העולם בו אנו נמצאים (סביבה) ועל עצמנו (הגוף שלנו). אין לנו שום דרך להכיר איזשהו דבר שקיים בעולם שסובב אותנו או להכיר איזשהו דבר בגוף שלנו עצמנו שלא דרך התחושות. כל שינוי בחושים ישנה עבורנו את העולם, כי העולם קיים אצלנו דרך החושים.
אם התחושה מגדירה את העולם ואת עצמנו, מה יוצר הבדלים באופן התחושה בין אנשים שונים?
על פי גישת NDFA ישנו עקרון הנקרא "מפתח זהב" שאומר: אם אני עומד ליד מישהו ואני חש שונה ממנו או שהוא חש שונה ממני - כל העולם שלו שונה מהעולם שלי והתוצאה היא שהוא מתנהג אחרת ממני. מטרת מפתח הזהב היא לגרום לנו להבין ולקבל, שכל אחד חש שונה מאיתנו, וברגע שאנו מבינים זאת - אנו מקבלים תובנות מדוע התנהגותו שונה ומה הדבר שיכול להביא אותי כמטפלת לאופן הטיפול.
למשל: אני נמצאת במסיבה/הצגה/מופע כשבאותו חדר ובאותו זמן עומד לידי מישהו. אני מאד נהנית מהמוסיקה, ואילו הוא סוגר את האוזניים שלו בידיו, מתרחק, בורח מפני שהוא אינו יכול לסבול את עוצמת הרעש. מה שגורם להבדלים בתחושות הוא מנגנון ויסות התחושה.
תפקידו של מנגנון "ויסות חושי" הוא במערכת הקשב, מערכת של תיפקוד המוח, שאליה מגיעים 3 מיליארד גירויים בשנייה! תפקידה של מערכת הקשב הוא לסנן ולווסת את המידע שמתקבל על מנת שהמוח לא יקרוס מעודף מידע. כאשר מערכת זו אינה מתפקדת ביעילות התוצאה יכולה להיות בשני מצבים: במצב אחד - נקבל יותר מידי מידע למוח (עודף גירויים הגורם לרגישות בחושים) הגורמת להתנהגות הגנתית חזקה של צמצום גירויי העולם; במצב ההפוך - מחסור במידע שאמור להגיע למוח יגרום שלא נחוש גירויים במידה מספקת (חוסר בתחושת החושים) ותיווצר התנהגות של חיפוש אחר התחושה והעצמתה.
לפיכך ההתנהגות והתפקודים מושפעים קיצונית ממידת יעילותו של מנגנון ויסות התחושה.
דוגמא לרגישות-יֶתֶר HYPER SENSITIVITY:
המגע שאנו חשים הוא אקטיבי (במודע) ולעיתים פאסיבי (ללא מודעות) – עם אנשים אחרים, בגדים, רהיטים וכו'. אי-סינון יעיל יכול לגרום להתפרש כמשהו לא נעים כגון כאב או גירוד טורדני, כי תפקידה הראשוני של תחושה זו הוא לספק הגנה. רגישות טקטילית הינה הרגישות למגע על פני העור. התנהגותו של ילד רגיש טקטילית תהיה הגנתית: תוקפנות (מגע הכי קל בילד מתפרש אצלו כמשהו מאיים), ריחוק, רתיעה ממגע, קושי חברתי. בנוסף לקשיים הללו נראה קושי בהתנהלות יומיומית, בחילופי עונות השנה וכו'.
דוגמא לחוסר-ברגישות HYPO SENSITIVITY:
ילד היפראקטיבי הוא ילד שקשה לו לשמור על שקט מוטורי. סיבות להיפראקטיביות יש רבות, אחת מהן הינה חוסר בתחושת השרירים העמוקים והמפרקים (תחושה זו נקראת תחושת פרופריוצפטיבית). חוסר בתחושה זו גורם להפעלת תנועות חזקות, מגע חזק, דחיפות, התכתשות, תנועתיות יתר על מנת לחוש את הגוף. חוסר בוויסות החושי של תחושת-השרירים-העמוקה והמפרקים של הגוף מייצר תנועתיות יתר וחוסר שקט מוטורי.
חשוב לציין שייתכן מצב שבו ילד יחוש ברגישות גבוהה בחלק מהחושים ולעומת זאת ירגיש בחוסר רגישות בחושים אחרים. כתוצאה מכך התנהגותו תתבטא בשאיפתו לצמצם חלק מהגירויים ולהעצים חלק אחר מהגירויים.
הפתרון לאי וויסות חושי יעיל הוא על ידי התנסויות מגוונות חיצוניות שיספקו לילד איזון בוויסות החושי וישפרו את תיפקודיו והתנהגותו.
למידע נוסף ניתן לפנות אליי.
רונית נקש
מאבחנת ומשפרת תפקודי למידה,
התנהגות וויסות חושי בגישת NDFA
חשוב לציין שייתכן מצב שבו ילד יחוש ברגישות גבוהה בחלק מהחושים ולעומת זאת ירגיש בחוסר רגישות בחושים אחרים. כתוצאה מכך התנהגותו תתבטא בשאיפתו לצמצם חלק מהגירויים ולהעצים חלק אחר מהגירויים.
הפתרון לאי וויסות חושי יעיל הוא על ידי התנסויות מגוונות חיצוניות שיספקו לילד איזון בוויסות החושי וישפרו את תיפקודיו והתנהגותו.
למידע נוסף ניתן לפנות אליי.
רונית נקש
מאבחנת ומשפרת תפקודי למידה,
התנהגות וויסות חושי בגישת NDFA